קרובי המשפחה של הילדים מרחוב בולנהוזאר דאם

משפחת אלטמאן

אמה של מאניה, פולה, לא ידעה אף פעם את מה שקרה. דודה של מאניה, חיים, שכמו אמה של מאניה היגר אחרי המלחמה לארצות הברית, כתב ב 1982 במכתב לגינטר שוארברג: "עד יום מותה ב 1971 קיותה פולה, שמאניה עדיין בחיים. ותמיד היא שאלה, למה הגרמנים לקחו את ביתה, ולא אותה." ב 1986 השתתף חיים אלטמאן במשפט הפומבי שנערך ברחוב בולנהוזאר דאם ודיווח על בת אחותו.